מירס תקשורת בע"מ נ' דאבוש

החלטה

התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב שעניינה תשלומים שעל הנתבע לשלם לתובעת.

התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה כספית ע"ס 14,720 ₪. בכתב התביעה נטען כי הנתבע לא כיבד חיובים שהיה עליו לכבד מחודש ינואר 2011 עד לחודש מאי 2011 בהתאם לחשבוניות שהופקו. בנוסף, נטען כי מכיוון שהנתבע הפר את ההסכם עם התובעת באי תשלום החיובים דלעיל, עליו לשלם לתובעת גם את סכום דמי היציאה הקבועים בהסכם שבין הצדדים וכן יתרת תשלומים עבור מכשיר או מכשירים אותם רכש.

הנתבע טוען כי ההתקשרות בין הצדדים הגיעה אל קיצה בינואר 2010 ; שנה לפני מועד הפקת החשבוניות עליהן נסמכת התביעה. גם תקופת ההתחייבות ע"פ ההסכם שצורף לכתב התביעה הסתיימה באוקטובר 2010 –מספר חודשים לפני מועד הפקת החשבוניות נשוא כתב התביעה. עוד נאמר כי בסיום ההתקשרות בין הצדדים דרשה התובעת מן הנתבע סכום של 61,763 ₪. על רקע דרישה זו הגיעו הצדדים להסדר לפיו התובעת תוותר על כל טענה שיש לה נגד הנתבע בכפוף לכך שהתובע ישלם לה 30,000 ₪ בתורת "קנס יציאה". לטענת הנתבע הוא אכן שילם לתובעת סכום זה.

נמצא, טוען הנתבע כי יחסי הצדדים הסתיימו לאחר ששילם לתובעת סך של 30,000 ₪ והתובעת ניתקה את מכשיריו. ברור אם כן כי הנתבע אינו חייב לשלם לתובעת מחודש ינואר 2011 שכן אז לא עשה כל שימוש בשירותיה.

דיון והכרעה

בתצהירו של הנתבע, מתייחס הנתבע להסדר שהושג לכאורה בין הצדדים ולפיו נדרש הנתבע לשלם לתובעת 30,000 ₪ כ"קנס יציאה". לטענת הנתבע הוא שילם סכום זה. ניתן להתגבר על המכשלה שבהיעדר הסדר כתוב שכן ברי כי אין דרישת כתב לקיומו של הסדר בין הצדדים בהליך זה. עם זאת, הנתבע טוען כי ההסדר קוים על ידו והוא שילם לתובעת 30,000 ₪. דא עקא, הנתבע אינו מפרט בתצהירו – בניגוד לחובה הרובצת עליו בהליך זה, להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו – מתי שילם לתובעת את הסך האמור? באיזו דרך שולם הסך ? וכיוצא באלו פרטים הנדרשים לביסוס הטענה. היעדרם של פרטים בנושא זה בולט בעיקר על רקע תשובת הנתבע בחקירה נגדית לפיה יש לנתבע חשבוניות בגין ביצוע התשלומים (עמ' 2 שו' 12). חשבוניות כאלה לא צורפו לכתב ההתנגדות או לתצהיר התומך בו. כמו כן לא צורפה לכתב ההתנגדות קבלה על ביצוע התשלומים דלעיל.

יחד עם זאת, לא נסתרה טענת הנתבע כי ההתקשרות בין הצדדים הגיעה לקיצה לכל המאוחר בחודש אוקטובר 2010 כך שלכאורה לא היה בסיס לחייב את הנתבע בחודשים ינואר – מאי 2011 כאמור בכתב התביעה. ב"כ התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבע אישר שביקש ניתוק משירותים ספציפיים אך לא ביקש להתנתק לגמרי משירותי התובעת. אינני סבור כי מסקנה זו מגובה בחומר הראיות. הנתבע טען בתצהירו כי ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה באוקטובר 2010. הנתבע נשאל בחקירה נגדית "ש. לאחר אותה בקשה לניתוק שירותים מיום 12.1.10 המשכת להיות לקוח של מירס, המשיכו חיובים חודשיים? ת. המשכתי להיות לקוח של מירס. יש לי במירס סוכן אמיר, הוא תמיד שינה לי חבילות". (עמ' 6-8; הדגשה הוספה). הנתבע לא נחקר לגבי טענתו כי ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה בינואר 2010 וגרסתו בנקודה זו לא נסתרה. אין בתשובתו האמורה של הנתבע המתייחסת לניתוק שירותים ספציפיים מחודש ינואר 2010 כדי להשליך על טענתו האחרת לניתוק מלא של ההתקשרות בחודש אוקטובר 2010. מכאן, שטענת הנתבע בנקודה זו לא נסתרה וראוי לבררה.

סיכומם של דברים: ניתנת לנתבע רשות להתגונן רק בטענה כי ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה בינואר 2010 ועל כן לא היה מקום לחייבו בחיובים עבור חודשים ינואר – מאי 2011. תצהיר הנתבע ישמש בעניין זה ככתב הגנה. התיק ינותב על ידי המנ"ת למסלול המתאים. הוצאות הליך זה יהיו בהתאם לתוצאות.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ב, 10 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: